סוגי צוואות
צוואה היא הצהרה בכתב של אדם, המהווה מסמך משפטי, ומסדירה את חלוקת רכושו של אדם לאחר מותו. החוק בישראל מכיר בארבעה סוגים של צוואות, שעל אישורן וביצוען מופקד הרשם לענייני ירושה במשרד המשפטי:
1. צוואה בכתב יד 2. צוואה בפני עדים 3. צוואה בפני רשות 4. צוואה בעל פה.
החוק לא מספק הוראות ספציפיות לצורה ואופן עריכת הצוואה. הצוואה יכולה להתייחס לכל רכוש שהיה לאדם בעת מותו, ולכלול הוראות מדויקות ותנאים לביצועה ולחלוקת הרכוש, מאידך יכולה הצוואה להיות כללית ולפרט רק קווים מנחים כלליים ליישומה .אין הגבלה בחוק על מספר הצוואות שיכול אדם לעשות בחייו, אך הצוואה הכי מאוחרת היא הצוואה התקפה, והיא מבטלת כל צוואה קודמת לה בזמן. דהיינו, הצוואה המאוחרת היא הקובעת בכל מקרה.
צוואה בכתב יד – כתובה כולה בידי המוריש/המצווה, וחתומה בחתימתו ובכתב ידו. על פי סעיף 19 לחוק הירושה, נושאת את תאריך עריכתה, גם הוא בכתב ידו של המצווה.
צוואה בפני עדים – נעשית בכתב, נושאת תאריך, נחתמת בידי המוריש/המצווה בפני שני עדים. על פי סעיף 20 לחוק הירושה. המצווה חייב להצהיר בפני העדים כי זו צוואתו, ובאותו מעמד חותמים גם העדים על הצוואה ומאשרים שהיו עדים לעריכתה בידי המצווה. הצוואה יכולה להיות כתובה בכתב יד או מודפסת, אך החתימות חייבות להיות בכתב ידם של המצווה והעדים, וצריכות להיחתם במועד עריכת הצוואה ולא במועד מאוחר יותר. מומלץ כי לפחות אחד העדים יהיה עורך דין המתמחה בעריכת צוואות, כדי למנוע מהמצווה טעויות שעלולות לאחר מותו להביא לפסילת הצוואה.
צוואה בפני רשות – על פי סעיף 22 לחוק הירושה, צוואה בפני רשות היא צוואה הנאמרת בעל פה או מוגשת בכתב בפני שופט, הרשם לענייני ירושה, חבר בית דין דתי או נוטריון. אם הצוואה נאמרת בעל פה היא מוקראת למצווה בידי הרשות, ובסופה תבוא הצהרה, חתימת הרשות ואישור הרשות על מועד עריכת הצוואה וכי הצוואה נערכה בידי המצווה.
צוואה בעל פה – ידועה גם בשם צוואת "שכיב מרע". על פי סעיף 23 לחוק הירושה אפשרות זו קיימת רק במקרה שהמצווה נמצא על סף מוות, או רואה עצמו במצב כזה. צוואה כזו צריכה להיעשות בפני שני עדים המבינים את שפת המצווה, ועליהם לרשום אותה בזיכרון דברים הכוללת את תוכן הצוואה, התאריך והנסיבות שהביאו לעריכתה. לאחר מכן יש להפקיד את הצוואה אצל הרשם לענייני ירושה. צוואה בעל פה מתבטלת לאחר חודש, אם חלפו הנסיבות שהצדיקו את עריכתה והמצווה עודנו בין החיים.
טעויות נפוצות בכתיבת צוואה
כתב יד: צוואות בכתב יד אינן יכולות להיות מודפסות בתוספת חתימה בכתב יד. הצוואה חייבת כולה להיות כתובה בכתב יד של המצווה בלבד. בכל מקרה אחר הצוואה תיפסל.
נוכחות הנהנים: אדם שהמוריש מעוניין לרשום אותו כיורש בצוואתו אסור לו להיות נוכח בעת כתיבת הצוואה או לקחת חלק פעיל, במישרין או בעקיפין, בעריכתה.
צוואה ניתנת תמיד לשינוי: גם אם המוריש מציין בפירוש בצוואה כי לא ייערך בה שינוי בעתיד, התנאי נחשב בלתי חוקי.
חוות דעת רפואית: אם עורך הצוואה הוא אדם מבוגר או חולה, רצוי לצרף לצוואה חוות דעת רפואית שקובעת כי הוא כשיר לערוך את הצוואה, כדי למנוע טענות על היעדר כשירות משפטית של המצווה, השפעה לא הוגנת וטענות אחרות העלולות להביא לפסילת הצוואה.
תנאים לא סבירים: מותר להתנות את חלוקת הרכוש ליורשים בתנאים, כל עוד הם נחשבים לסבירים, וניתנים לביצוע. לדוגמה, אפשר להתנות שהירושה תעבור לרשות ילדיו של המוריש רק לאחר שיגיעו לגיל מסוים, אך אי אפשר להתנות את הירושה בכך שיעברו להתגורר במקום מסוים, למשל.
קטינים: מומלץ למנות אחראי על עיזבון שיורשיו נחשבים קטינים על פי החוק. קטינים אינם יכולים לכתוב צוואה בעצמם, שכן החוק מכיר רק בצוואתם של בני 18 ומעלה.
